סוף דבר: חלק ג’ מתוך הקוקיזם (מאת: גדעון ארן)

גדעון ארן מציג לפניכם את החלק השלישי מתוך “סוף דבר” – הספר קוקיזם.

ע”פ פרופ’ גדעון ארן לאורך שנות פעילות ג”א לא חל שינוי משמעותי בסדר הגודל של המחנה הקוקיסטי. ממבצע התנחלות אחד למשנהו, ולאחר רצף התעוררויות רוחניות, כמעט מוצה פוטנציאל הגיוס מקרב הציונות הדתית, והשורות אך בקושי התרחבו.  מקובל שרק כשליש מהאוכלוסייה היהודית בשטחים הם דתיים-לאומיים, וסביר להניח שרק כמחציתם קוקיסטים ממש. לפי אומדן זהיר יש למירב כ-50,000 קוקיסטים, כלומר רק 5% משומרי ההלכה, האורתודוקסים לסוגיהם, ופחות מאחוז אחד מקרב היהודים בישראל.

בפרק המבוא הדגשתי את ההשפעה המכרעת של ג”א הן על המדינה והאזור, הן על היהדות והדת. והנה כעת מצוין שאחרי ככלות הכל נותר שיעור המאמינים נמוך, ואפילו בציונות הדתית ובהתיישבות בשטחים הם מיעוט. נדמה היה שהקוקיזם חטף את החברה הישראלית בכלל ואת האדוקים והמסורתיים בפרט, והנה זו כמו אלה הלכו לדרכם. חבויה כאן אי-הלימה מסקרנת בין שני ממצאים. בתעלומת הפער והסתירה הללו כדאי לרכז את מאמץ הבנת המאזן של ג”א.

DSC01482 (1) ביטוי סמלי לקושי בהערכת מאזן ההצלחות ואי-ההצלחות של הגוש נמצא בדיאלקטיקה המאפיינת מגמות עכשוויות בצה”ל. באופן חסר תקדים יש ייצוג נכבד לבני תורה ולבני ההתנחלויות מהזן האמוני ב”יחידות מובחרות”. אבל עד תום מסלול ההכשרה המפרך שלהם, פוטרים עצמם חלקם מנשיאה בעול תומ”צ, ואילו החלק הממשיך לשמור אמונים לדת מאמץ בהדרגה אתוס ממלכתי שממתן את נבדלותו. כמו כן, עליית נציגי המגזר בסולם הפיקוד כרוכה בהפנמת קודים מקצועיים והסתגלות לרוח הצבא, מה שמנמיך את מתח ההישמעות לאתוס הרבני. באופן דומה, “שליחים” אמוניים ש”נשתלו” בתקשורת ובמוסדות ממלכתיים כמו פרקליטות ושב”כ, נטו להתמתן בעמדותיהם, אם כי אין להתעלם מסך כל ההשפעה של מאסות אמוניות גדלות והולכות על המערכות הישראליות.

  חלקים גדולים מהמגזר הדתי-לאומי מגלים סימני עייפות ומבוכה, התפכחות והתברגנות. יש כרסום בפוטנציאל הקוקיזציה הטבעי מקרב בני עקיבא והישיבות התיכוניות. וכאמור מחוץ למגזר, בניגוד לרושם המקובל, מלכתחילה לא היה גיוס משמעותי לקוקיזם. תיאורטית  יכולים היו לתגבר את הגוש האמוני נציגי המחנות שמשני עבריו. סביר היה לצפות, למשל, שצעירי החרדים יתפתו להצטרף. אך נוטשי העולם החרדי הלכו עד הסוף ויצאו בשאלה אל החילוניות. אפילו בין עשרות אלפי החרדים המאכלסים את ביתר עילית ומודיעין עילית אין גרוויטציה לכיוון הקוקיסטי, הגם שנשיאת נשק, תנועה במרחב  וסנטימנט אנטי-ערבי מושכים רבים מתוכם. שולי ג”א היו יכולים לספק סביבה נוחה לפעלתנות בנוסח “שבאב”.

לפי גדעון ארן מצד שני, בודדים היו החילונים שהפכו קוקיסטים. עובדה זאת בולטת ומפתיעה לאור החשיבות שייחס ג”א ל”גיור הישראלים”, ועל רקע התחושה הרווחת, החל משנות השבעים, שהמונים נוהרים אל הדת והישיבות, לפני שהתברר שמימדי “החזרה בתשובה” צנועים למדי, ושרוב ה”מתחזקים” נסחפו לקצה החרדי המסקני תוך דילוג על מה שתפשו כ”חצי הדרך”. מספרם הזעום של המומרים לקוקיזם עומד גם בניגוד לרושם שנוצר עקב ההתרגשות וההתהדרות שאפיינו את הטיפול בפחות מחצי תריסר מקרים מפורסמים, כמו אפי איתם ודב ביגון, שני קיבוצניקים שהיו לעמודי תווך בתרבות הישיבה והתנועה, ועקב השתתפות רבבות תומכים חילונים במפעלי ג”א ובהם אנשי רוח בולטים. אלה תמכו בגוש אבל לא היו למאמינים. קבוצה חברתית יחידה שנציגיה הצטרפו לג”א ואימצו מאפיינים קוקיסטים היא זו שבלטה בין מתיישבי גוש קטיף, דהיינו מזרחיים מסורתיים, צעירים מהפריפריה, שהפיכתם לאדוקים, לאומיים ופוליטיים יותר התלוותה לעלייתם בסולם הסוציו-כלכלי.

 וכך, בניגוד לציפייה הקוקיסטית, לא באו אליהם הישראלים באלפיהם, גם לא במאותיהם. הקוקיסטים לא היו לעם: בסופו של דבר הייתה התנועה לכת. על אף שהתנועה הצליחה להרים את קרן הציונות הדתית ולקדם את מעמד הדת, היא כשלה ביצירת ברית אמת עם הרוב הישראלי.

 מאחורי הרבה תנועות חברתיות מהפכניות בהיסטוריה העולמית מסתתר עלבון שספגה שכבת מחולליהן. עלבון קדום עמד גם בבסיס ג”א. בימים אלה מתגלים סימנים שלא נמחק. בפרק הראשון הובא נאום הרב נריה משנות החמישים כדי ללמד על חוויית האפליה ותסביך הרדיפה של אותם “דוסים”, שתוך דור מחו ומרדו באמצעות ג”א. והנה כמו פעם, נאמני הגוש שוב פגועים ומלינים. כבעבר הם מעידים בכאב עמוק על היותם דחוקים לשוליים, מנודים ומושפלים. דובר ידוע מטעם המאמינים המתנחלים פרסם לאחרונה בעיתון רב השפעה וידוי חושפני החוזר על מוטיב מרכזי בנאום נריה. הוא קובל על תפקיד הדמון הבזוי  שמעצבי דעת הקהל הועידו להם, ומקונן על מעמדם כ”אחר” של הישראלים. כאילו דבר לא השתנה.

גדעון ארן

גדעון ארן הוא פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר ומרצה בנושאי דת, מצד אחד, ובנושא הקיצוניות, מצד שני, ובעיקר הוא מתמחה בחקר הקשר שבין השתיים, בישראל, ביהדות העבר וההווה, ובהקשרים השוואתיים. מחקריו מתבססים בעיקר על עבודת שדה. בשנים האחרונות פרסם ספרים ומאמרים על פנדמנטליזם, כתות ותנועות רדיקליות, אלימות דתית, טרור. מסיים בימים אלה כתיבת מונוגרפיה על טרור המתאבדים במזה"ת.

More Posts

Follow Me:
Google Plus

 

על אודות גדעון ארן

גדעון ארן הוא פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר ומרצה בנושאי דת, מצד אחד, ובנושא הקיצוניות, מצד שני, ובעיקר הוא מתמחה בחקר הקשר שבין השתיים, בישראל, ביהדות העבר וההווה, ובהקשרים השוואתיים. מחקריו מתבססים בעיקר על עבודת שדה. בשנים האחרונות פרסם ספרים ומאמרים על פנדמנטליזם, כתות ותנועות רדיקליות, אלימות דתית, טרור. מסיים בימים אלה כתיבת מונוגרפיה על טרור המתאבדים במזה"ת.
פורסם בקטגוריה סוף דבר, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.