גדעון ארן : חלק 5 מתוך פרק 2 בספר “קוקיזם” – אמפטיה? סימפטיה?

לפי גדעון ארן כששיטתו הדתית של הראי”ה התרגמה למישור ההתנהגותי, היא התבטאה בין השאר בקשרים חברתיים מסוג מסוים – הן אלו של הרב בחייו, הן אלו של התנועה שהלכה לאורו. כשבוחנים את מערכות היחסים של הראי”ה וג״א עם סביבותיהם, הן מתגלות כבעייתיות ביותר. את שורשי הקשיים ניתן לאתר במקורם התיאולוגי.

גם אם קשה שלא להתרשם ממידת הסימפטיה שגילה הראי”ה כלפי הציונות, דומה שלא יכול היה להגיע לכלל אמפטיה עימה. אמפטיה משמעה אותה יכולת של פתיחות ורגישות המאפשרות לדעת ולחוש את חווייתו הייחודית של האחר, לתפוש את תודעתו כפי שהוא מכיר ומגדיר אותה. האם שיטת הרב מסוגלת לכך? או שהיא נעולה ורואה את הכל מנקודת המבט שלה, הדתית המוגדרת, אותה היא כמו כופה על סביבתה? האמנם ידעו מאמיני הגוש את האנשים וההשקפות עימם היו במגע ואותם התיימרו לייצג? ההייתה ברית חסידי הראי”ה עם שותפיהם ברית אמת? האמנם היה להם שיח ושיג עם בני הדור?

מתגנב הספק שמא הראי״ה וחסידיו מנועים מלראות את האדם כפי שהוא רואה את עצמו, ואפילו אינם יכולים לקבלו ולכבדו ככזה. ואולי אין כאן בכלל סימפטיה במובנה השגרתי. שהרי אותה אהבה אל הכל, שיורשי הראי”ה מתפרסמים ומתהדרים בה, אינה מתייחסת לבן אנוש אלא לאיזושהי מהות האמורה להימצא בתוכו, מהות זרה לו, מוכחשת ואפילו מגונה על ידו.

לדבריו של פרופסור גדעון ארן אהבת הרב וההולכים בדרכו איננה אהבה שלמה; זו אהבה חלקית ומסתייגת, אהבה על תנאי. לא אהבה אנושית ראשונית אלא אהבה תיאורטית, אהבה קוסמית שקשה להחילה על אנשים וערכיהם. לדידו של הראי”ה, אהבה אחת ויחידה יש בעולם, אהבת השם. גם זו המתגדרת ונדמית כאהבת האדם, בעצם היא מתכוונת אל האלוהי שבו, כלומר אל מה שמעל ומעבר לו. בגלל זיקתה ל”פנימיות”, האהבה הקוקיסטית לאמיתה חיצונית לאדם.

ואמנם חילונים שבאו במגע עם חסידי הראי”ה ומממשי תורתו, העידו כי חשו שמאחורי כל הצהרות הפתיחות כלפיהם, כל טקסי המשיכה וההתקרבות וגינוני החיבה המוגזמים, שכנו אטימות וזרות, חוסר עניין אמיתי וחוסר אמון בסיסי. התלוננו כי בעצם לא אליהם האירו פנים ולא אליהן הטו אוזן. יש שהתוודו על זלזול בכבודם ורמיסה של עצמיותם, והאשימו את עמיתיהם הדתיים בהתנכרות ובהתנשאות, כאילו היו בטוחים שהם יודעים את זולתם טוב ממנו עצמו.

נאמני תורת הראי”ה יודעים כביכול טוב יותר מן האובייקט שלפניהם מיהו ומהו, וכן גם את שטמון בו בכח ועוד עתיד להתממש. הטענה שתופשים את החילונות והציונות בדרך שעדיפה על הכרתן והגדרתן שלהן, מאפשרת להתעלם מזהותן העצמית ומהשקפת עולמן, אף לשלול אותן כאשליה כוזבת, גילוי של מוגבלות. כך קורה דווקא כשיומרה זו נסמכת אל יומרת הפתיחות וההתרחבות לעבר האדם והעולם. שילוב זה מכיל אפוא בתוכו את יסוד סתירתו. כאשר מפרשים את הציונות החילונית המודרנית אך ורק במונחי היהדות הדתית מסורתית, אי אפשר עוד להבינה וממילא לא לאמצה. ספק גם אם ניתן לכבדה ולאהבה. בוודאי אין כאן הדדיות ודיאלוג של ממש. במקום הידברות נמצא התחפרות.

גדעון ארן

גדעון ארן

נכתב על ידי פרופ’ גדעון ארן

גם בפועל לא היה הרב בשום פנים ותרן ופשרן בענייני הדת. הוא ביקש לאכוף על החילונים את הדרך המסורתית, ונסגר מלהתייחס לנטיותיהם. לחלוצים אמר: “אהובים אתם לנו… אבל במטותא אחים יקרים, קבלו עליכם לשנות סדרי חייכם, באותם הדברים שמכאיבים את כוחנו הלאומי שזה כוחנו לאלוהינו.” ולמאמינים הורה “להתפלל עם חילונים, אך לא להתחשב בדעותיהם.” וזאת בעת ש”הומה הוא הלב לאהוב את הכל, את כל הבריות, את כל המעשים, את כל היצירה את החיים…”
שיטת הראי”ה היא פרשנות הכופה עצמה על נושאיה. אודות הציונות החילונית אמר הרב, שעל אף הכל “הרוח האלוהי שרוי בתוכ[ה], גם בעל כורחה.” הקדושה כמו נאנסת על הישראלים הכופרים. גילוי בוטה לאימפריאליזם האמוני הנ”ל הוא הכנסת שמן המקורי וביטויהן הייחודיים של כל התופעות בעולם למסגרת של מרכאות, ובראש ובראשונה “חילונות” ו”ציונות”. חיובן של שתי אלו מותנה בפרשנות הנאכפת עליהן. כך מתאפשרת בו זמנית גם שלילתן. לפנינו “דרשה על המציאות ולא שיקופה.”
האם לא נשאר הראי”ה נוכרי ואפילו עוין לאותה מציאות שהוא אוהבה ומקדשה? שאלה זו התבטאה בצורה חריפה ביותר אצל ממשיכיו בדורנו. האם באמת מתייחסים הם נאמנה אל מהות הציונות, אליה ממש, כשהם דוחים את הגדרתה העצמית? עד כמה הראי”ה וג״א עצמם פוליטיים ולאומיים כפי שהם גורסים? וכלום הם ציונים בכלל?

מעוניינים לקרא פרק נוסף מהקוקיזם?? לחצו כאן

גדעון ארן

גדעון ארן הוא פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר ומרצה בנושאי דת, מצד אחד, ובנושא הקיצוניות, מצד שני, ובעיקר הוא מתמחה בחקר הקשר שבין השתיים, בישראל, ביהדות העבר וההווה, ובהקשרים השוואתיים. מחקריו מתבססים בעיקר על עבודת שדה. בשנים האחרונות פרסם ספרים ומאמרים על פנדמנטליזם, כתות ותנועות רדיקליות, אלימות דתית, טרור. מסיים בימים אלה כתיבת מונוגרפיה על טרור המתאבדים במזה"ת.

More Posts

Follow Me:
Google Plus

 

על אודות גדעון ארן

גדעון ארן הוא פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר ומרצה בנושאי דת, מצד אחד, ובנושא הקיצוניות, מצד שני, ובעיקר הוא מתמחה בחקר הקשר שבין השתיים, בישראל, ביהדות העבר וההווה, ובהקשרים השוואתיים. מחקריו מתבססים בעיקר על עבודת שדה. בשנים האחרונות פרסם ספרים ומאמרים על פנדמנטליזם, כתות ותנועות רדיקליות, אלימות דתית, טרור. מסיים בימים אלה כתיבת מונוגרפיה על טרור המתאבדים במזה"ת.
פורסם בקטגוריה פרק 2, פרקים מהספר, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.