פרק 6 חלק 4 מתוך קוקיזם של גדעון ארן

אתם מוזמנים לקרא את הפרק השישי (חלק 4) מתוך הספר “קוקיזם” של הכותב פרופ’ גדעון ארן המדבר על קדושה משכם, פוליטיקה מהנחת תפילין, קריאה מהנה!

אם הדת עומדת על ההבדלה בין קודש לחול, המיסטיקה והמשיחיות של הקוקיסטים עושות לטשטוש ההבחנה בין קודש לחול בתשוקה לחברם, לגשר על הפער ביניהם. המטרה היא שלטון הקודש, לבדו. גם אם האמצעי לכך מוצג כהבאת החול למרומי הקודש, הרי שמטבע הדברים הפעולה היא בדרך יציאת הקודש מסוגרו, התפשטותו לכל עבר, הרחק ממקורו, עד שיכבוש את החול כולו ולא יהיה דבר שאיננו הוא. זוהי המגמה הקוקיסטית, ויש לה ביטוי ברמת האקולוגיה של הקודש. לדינמיקה של הקודש ממדים טריטוריאליים: מכאן נגזרת הגיאו-פוליטיקה הקוקיסטית.

IMG-20140326-WA0001
הדת הקלאסית – היא “הדת” בשפת הקוקיסטים – כרוכה בהיאספות הקודש ממרחבי ארץ ובמיקודו באזור או אתר מוגדר. שטחים רבים ועצומים נותרים לשליטת החולין, ולעומתם לקודש מספר נקודות ידועות שבהן יופיע בריכוזיות יתרה. איי הקודש בים החולין ערוכים בדרך כלל גיאומטרית בסדר קונצנטרי, כך שבאמצע ציר קדוש במיוחד וסביבו מעגלים שקדושתם פוחתת בהתאם למידת התרחקותם לעבר הפריפריה.

ליקוט הקדושה מעל פני האדמה ודחיסתה במקומות מסוימים ספורים, פירושה זיקוק העולם מיסוד הקסם שהיה רווי בו. זהו שלב בדרך שסופה הבלתי נמנע הוא חילון, חלק בלתי נפרד מתהליך ה”רציונליזציה” שמאז ובר מייחסים את ראשיתו ללידתן הקדומה של הדתות הגדולות ובראשן היהדות הנבואית. על פי הגירסא הוובריאנית, הדחיקה והצמצום של עבודת הקודש הישראלית במשכן האלוהים המתבסס בירושלים היוו יסוד מכריע במהפכה המקראית של דה-סקרליזציה עולמית. והנה באה המ”מ האמונית ומפזרת מחדש את הקדושה על פני הארץ כולה. שוב נפוץ הפולחן מהר-הבית אל כל הרי ישראל ועמקיו. הקוקיזם נושא עיניו אל מרחבי החולין, אך איומו מופנה לריכוזי הדת.
ככל שהתרחק הקוקיזם ממוקדי הקודש, כפי שהם מוגדרים על ידי המסורת הדתית, והעמיק לתוככי הספרות הידועות כחילוניות, כך מצא בהן קדושה, חבויה אך עילאית. הקוקיזם נתפס למאמץ כפייתי של חשיפת הקדושה היתרה שלפני ולפנים של החול. ליוזמה אמונית זו היה ביטוי “ארצי” כפשוטו. הקוקיזם הרחיב את היקף התייחסותו הדתית המתפשטת עד קצוות ארץ, ועל כל הנחלה המוגדלת שפרושה לפניו אכף את הקדושה.
יש שהקוקיזם נמנע שיטתית מלהשקיע מעייניו במקומות הקדושים הקלאסיים, כמו קברי אבות וערי ממלכה קדומות. במקום זאת ניסה להשריש זיקה רוחנית חדשה לאתרים שמעולם לא התפרסמו כבעלי משמעות דתית (או אחרת), כמו כיפה טרשית זו או אחרת בהר שומרון, אחד מהקניונים במדבר יהודה או מחנה פליטים כלשהו בארץ בנימין. ככל שהנקודות הגיאוגרפיות המשמשות מושא לאוריינטציה המ”מ היו ניטרליות יותר מהבחינה הדתית, ואפילו לא הופיעו בהקשר לאומי-היסטורי ולאזכור שמן לא התלווה טון רגשי, כך הן נטענו בערכיות אמונית גבוהה יותר.

עטיפת קוקיזם - גדעון ארן

עטיפת קוקיזם – גדעון ארן

מאמינים הכריזו: “קדושת ‘גבעת החרסינה’ שליד קריית ארבע לא נופלת מקדושת מערת המכפלה,” וכיו״ב נוסחאות. פעם צוין שפרבר סתמי בג’נין עולה בקדושתו על מתחם ידוע בשכם, דווקא מפני שאין בראשון כל זכר לאירוע מקראי וכל קשר לדמות משנאית. במונחים דומים גם תרצו אבירי האקטיוויזם האמוני את העובדה שחתרו להפגין ולהתנחל בחווארה ובסבסטיה, קודם שפנו להר גריזים ולקבר יוסף.
במידה שמכירים במרכזי קדושה, אזי הגיון הערכתם הוא אסטרטגי. טבור “המשולש הגדול” הידוע לשמצה מאז תקופת הישוב (שכם-ג’נין-טול כרם), או השלוחות השולטות על מבואות עיירה מובילה בפעילות חבלנית עוינת (חלחול למשל) – אלו הם “מקומות קדושים”. לקודש יש אפילו פן טופוגרפי. ככל שעולים וקרבים ממזרח או ממערב לקו פרשת המים, כן רבה הקדושה.
גרעין אלון-מורה התיק את מקומו כמה וכמה פעמים; בכל פעם זה היה כרוך במאבק פוליטי ובמאמץ מבצעי. מדי פעם תקעו המאמינים יתד באתר הקרוב יותר אל “לב” הקדושה, הנמדד במונחי קרבתו לקסבה של שכם. כך היה גם בחברון. ל״אריות הנאחזים בציפורניהם בגב ההר” הייתה עמדה תנועתית בכירה על-פני “המתנחלים (העכברים) המכרסמים את שולי הקו הירוק.” לראשונים היה גם מעמד דתי גבוה יותר.
כמו בהיבט הגיאוגרפי כך בהיבט ה”מקצועי”. הקוקיזם חורג מהספרה שנותרה לה לדת להתגדר בה, ואוסף את הקדושה מתחומים מוסדיים אחרים שחילוניותם מובהקת. וככל שמוסדות חברתיים שונים נחשבו כאדישים יותר מבחינת הדת, כך היו אטרקטיוויים יותר מבחינת פוטנציאל הדתיזציה שלהם. קוקיסטים מצאו בהם לעתים קדושה יותר מאשר בפולחן דתי המבוסס על התורה, כמו הנחת תפילין. כך הסבירו תשוקתם לפוליטיקה, שבתחתיות שגרתה וזוהמתה גנוז אור עליון.

גדעון ארן

גדעון ארן הוא פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר ומרצה בנושאי דת, מצד אחד, ובנושא הקיצוניות, מצד שני, ובעיקר הוא מתמחה בחקר הקשר שבין השתיים, בישראל, ביהדות העבר וההווה, ובהקשרים השוואתיים. מחקריו מתבססים בעיקר על עבודת שדה. בשנים האחרונות פרסם ספרים ומאמרים על פנדמנטליזם, כתות ותנועות רדיקליות, אלימות דתית, טרור. מסיים בימים אלה כתיבת מונוגרפיה על טרור המתאבדים במזה"ת.

More Posts

Follow Me:
Google Plus

 

על אודות גדעון ארן

גדעון ארן הוא פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר ומרצה בנושאי דת, מצד אחד, ובנושא הקיצוניות, מצד שני, ובעיקר הוא מתמחה בחקר הקשר שבין השתיים, בישראל, ביהדות העבר וההווה, ובהקשרים השוואתיים. מחקריו מתבססים בעיקר על עבודת שדה. בשנים האחרונות פרסם ספרים ומאמרים על פנדמנטליזם, כתות ותנועות רדיקליות, אלימות דתית, טרור. מסיים בימים אלה כתיבת מונוגרפיה על טרור המתאבדים במזה"ת.
פורסם בקטגוריה פרק 6, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.