קוקיזם: מבוא – חלק ב’

לפניכם חלק ב. של המבוא של הספר קוקיזם אשר נכתב על ידי גדעון ארן

גדעון ארן

פרופסור גדעון ארן

פרופסור גדעון ארן טוען כי ספר זה הוא בגדר ניסיון להבין את ג”א. אך הגוש המתואר ומנותח כאן שונה מהתנועה המוכרת לרבים בארץ ובעולם מתוך קריאה בעיתונות וצפייה בטלוויזיה. הספר מתרכז במבט מבפנים על הגרעין הקשה של הגוש; הוא ממעיט בהתייחסות להיקף התנועה לגווניה ולפעיליה הקובעים את דימויה בציבור.

הדיון הציבורי בג”א בדרך כלל אינו מבחין בין המרכז לפריפריה התנועתית, אלא מתייחס אליהם כרצף אורגני. המרכז בו מתמקד הספר, לעומת זאת, מתייחד משוליו באופן מהותי ומחייב טיפול נפרד. הספר גם נסוב על מאפייניו החברתיים-תרבותיים של הגוש, במיוחד על המימד הדתי שלו, ואילו התנועה מוכרת בעיקר בשל בולטותה והשפעתה בתחומי הפוליטיקה הישראלית והשלכות מפעליה על הגיאו-פוליטיקה האזורית. הספר מטפל במה שמסתתר מאחורי ההקרבה והעסקנות, מה שמניע את המתנחל והמפגין. מעבר לכך נוגע הספר בשורשיו וברקע להקמתו של הגוש, בייסודו ובתחילת התפתחותו, וממילא אינו עוקב אחר גלגוליו המאוחרים ורישומו העכשווי.

זהו ספר על העידן האמוני הקלאסי שחלף; עניינו ב”גרעין הקשה” המקורי – מנהיגיה, פעיליה המרכזיים וחבריה המובהקים והנלהבים של התנועה, קבוצת אקטיביסטים הומוגנית ומגובשת שמנתה כמה אלפים בלבד, כולם בני תורה מסורים ו/או מתנחלים מסורים, אז עדיין צעירים בשנות העשרים-שלושים לחייהם, חסידי שיטת הרבנים קוק, בעלי נטייה משיחית ומחויבות פטריוטית, רובם צברים או עולים ותיקים, אשכנזים, מעורים בהוויות חברה ומדינה.

  גרעין קשה זה התייחד, בין השאר, במשיכתו לפוליטיקה הישראלית ובמעורבותו בעניינים ציבוריים ומדיניים. מאמיני הגוש שבמוקד הספר מצטיינים בפוליטיקה מתוחכמת, שאפתנית, יצירתית, לעתים נועזת וקיצונית. הכישרון והמקוריות הפוליטיים של ג”א מתבטאים, למשל, בשילוב פוליטיקה פרלמנטרית וחוץ-פרלמנטרית, ובתמרון ראשי ממשל ומינוף יריבויות ביניהם; ביצירת עובדות מוגמרות בשטח תוך פריעת חוק וסדר המקבלת אישור לאחר מעשה; בפריטה על מיתרים עדינים של הזהות הקולקטיווית, שמתסיסה רבבות ומעוררת הערכה גם בקרב מתנגדים; ביצירת בריתות בלתי צפויות וגניבת אהדה של אנשי רוח; בהפעלת אמצעי תקשורת ומערכי פרסום, ארגון יעיל ולוגיסטיקה מורכבת, בגיוס משתתפים ומשאבים המנצל עד תום את מאגרי המגזר וכיוצא באלה גורמים להישגים פוליטיים כבירים. ג”א היא תנועה פוליטית וככזאת היא חשובה ומעניינת בפני עצמה, אבל לפוליטיקה זאת יש תשתית דתית-רוחנית והצגתה של זו היא עיקר הדברים שבספר. נדמה לי שקשה לדעת את ג”א ואת החותם שהטביע על חיינו בלי ללמוד את בסיסו והקשרו הדתי. לא רק שיש לגוש היבט דתי מרכזי, אלא שיש בו משום תנועה דתית של ממש, תנועה שלשיטתה גם ענייני חוץ וביטחון הם עיקרי דת, וההתנחלות היא מדיום דתי.

לפי גדעון ארן  יש לתפוש את ג”א כתנועה דתית: זוהי טענה מרכזית שהספר מבקש להוכיחה. יש בג”א תחייה דתית וחידוש דתי. המשמעות הדתית של הגוש מתחרה במשמעותו המדינית, והשלכות הגוש על היהדות לא נופלות במהפכנותן מהשלכותיו הפוליטיות. כך, לדוגמה, בוחן הספר הן את התפקיד החשוב שמילאה התנועה בשינוי הזהות הישראלית בכיוון יהודיזציה של הציונות, הן את השפעתה מרחיקת הלכת על הדת בכיוון משיחיזציה של היהדות.

 אף על פי שהדת היהודית הגתה וטיפחה את הרעיון המשיחי והעניקה אותו לדתות העולם, דברי הימים של היהודים אינם יודעים אלא כמה התפרצויות משיחיות בפועל, קצרות ושוליות. המרד הגדול ובעיקר מרד בר כוכבא במאה הראשונה והשנייה, והשבתאות במאה השבע עשרה, הם הדוגמאות המרכזיות. אחריתן הטראומטית היא זו שגרמה למסורת היהודית לשמור את המשיחיות על אש קטנה ולמנוע אפשרות של התלקחות. מכיוון שהסתיימו בקטסטרופות לאומיות או דתיות,  למדה הדת לרסן את הדחף המשיחי. מאז כל גרעין של התלהבות משיחית וניסיון גיחה משיחית להיסטוריה נוטרל על-ידי הסמכויות המסורתיות, באמצעות הצגתו מלכתחילה כמשיחיות שקר או השכחתו-הכחשתו בדיעבד. על רקע הצלחת המאמץ הדתי השיטתי לדכא כל זכר למשיחיות במאות השנים האחרונות, אי אפשר להתעלם מהמשמעות המהפכנית של העובדה שבארבעים השנים האחרונות עומדת היהדות בסימן משיחיות רדיקלית למדי. שתי התנועות המרשימות ביותר ביהדות זמננו שפרחו עד לאחרונה הן תנועות גאולה. חב”ד, ולא פחות ממנה ג”א, קיבלו הכשר, סחפו עימן רבים וטובים ביהדות הדתית ושינו את דמותה במידה רבה. האפיזודה השבתאית נמשכה שנתיים בלבד ולא חרגה מגדרי שינויים נורמטיביים-ריטואלים בדת, ואף על פי כן זכתה להתייחסות מחקרית ענפה. הגוש לעומתה הטביע חותם היסטורי ממושך ועמוק מזה, כפי שהתגלה גם במישורים חוץ-דתיים. מאז שנות השבעים למאה הקודמת ועד ראשית שנות האלפיים, השתלטו הדת והדתיות של ג”א במידה רבה על היהדות בישראל. הספר מתאר איך ולמה.

לדבריו של פרופ’ גדעון ארן המשיחיזציה של היהדות הדתית כרוכה בציוניזציה שלה. מאמיני הגוש אינם דבקים בתורה ומצוות וגם דבקים בציונות, כמקובל, אלא הם מאמינים שדתיותם וציוניותם חד המה. את המהפך האמוני של הגוש אפשר למצות כמהלך מציונות דתית לדת ציונית. בהשראת ג”א נעשתה היהדות הישראלית ציונית יותר ומשיחית בהרבה. רק לאחרונה נראה שכל אחת משתי המגמות הרדיקליות הללו מאבדת את עוצמתה, ובעיקר השילוב ביניהן מאבד את מוצקותו ואת ההגמוניה ממנה נהנה בעבר.

רוצים להתחיל לקרא את הספר? לחצו כאן

גדעון ארן

גדעון ארן הוא פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר ומרצה בנושאי דת, מצד אחד, ובנושא הקיצוניות, מצד שני, ובעיקר הוא מתמחה בחקר הקשר שבין השתיים, בישראל, ביהדות העבר וההווה, ובהקשרים השוואתיים. מחקריו מתבססים בעיקר על עבודת שדה. בשנים האחרונות פרסם ספרים ומאמרים על פנדמנטליזם, כתות ותנועות רדיקליות, אלימות דתית, טרור. מסיים בימים אלה כתיבת מונוגרפיה על טרור המתאבדים במזה"ת.

More Posts

Follow Me:
Google Plus

 

על אודות גדעון ארן

גדעון ארן הוא פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר ומרצה בנושאי דת, מצד אחד, ובנושא הקיצוניות, מצד שני, ובעיקר הוא מתמחה בחקר הקשר שבין השתיים, בישראל, ביהדות העבר וההווה, ובהקשרים השוואתיים. מחקריו מתבססים בעיקר על עבודת שדה. בשנים האחרונות פרסם ספרים ומאמרים על פנדמנטליזם, כתות ותנועות רדיקליות, אלימות דתית, טרור. מסיים בימים אלה כתיבת מונוגרפיה על טרור המתאבדים במזה"ת.
פורסם בקטגוריה מבוא, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.